ליויה רוזן מיסטיקנית מתקשרת ומדיום  מתמחה בנורמולוגיה וקבלה.    


לשיחת ייעוץ חייגו 0544743914

ניתן לקבל יעוץ בטלפון  תשלום בכרטיס אשראי 

תורת הקבלה

נומרולוגיה

קלפי טארוט

           מהוא תקשור

הקַבָּלָה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית. לתורה זו יש שורשים עמוקים במחשבה היהודית והיא נמשכת מהמיסטיקה העברית הקדומה, קרי ספרות ההיכלות והמרכבה; אולם, עיקר גיבושה ופרסומה ראשיתם בפרובאנס(דרום צרפת) ובצפון ספרד בשלהי המאה ה-12 ובראשית המאה ה-13. לקבלה הייתה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים, והתבססו עליה תנועות רוחניות שונות, כגון השבתאות והחסידות. כמו כן, השפיעה הקבלה על תחומים רבים ביהדות, ובהם ההלכה והמנהגים, פרשנות המקרא, ספרות 

התפילה והפיוט, ספרות המוסר ועוד. 

הקַבָּלָה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית. לתורה זו יש שורשים עמוקים במחשבה היהודית והיא נמשכת מהמיסטיקה העברית הקדומה, קרי ספרות ההיכלות והמרכבה; אולם, עיקר גיבושה ופרסומה ראשיתם בפרובאנס (דרום צרפת) ובצפון ספרד בשלהי המאה ה-12 ובראשית המאה ה-13. לקבלה הייתה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים, והתבססו עליה תנועות רוחניות שונות, כגון השבתאות והחסידות. כמו כן, השפיעה הקבלה על תחומים רבים ביהדות, ובהם ההלכה והמנהגים, פרשנות המקרא, ספרות התפילה והפיוט, ספרות המוסר ועוד.

מחשבות היסוד בקבלה במרכזה של מחשבת הקבלה עומדת שאיפתו של המקובל כמיסטיקן להתאחד איחוד מיסטי, חווייתי ותודעתי עם האלוהות, ולצמצם את הפער בינו והעולם הגשמי שבו הוא נטוע לבין האל. המקובל תופס את המציאות הגשמית כולה ואת התופעות שבתוכה כמערכת סמלית, אשר משקפת את גילויו של האל בעולם. הוא מבקש לחדור לתוכה על ידי התבוננות, ולחשוף את ההוויה האלוהית המסתתרת בכל נמצא ונמצא. דרך כך מבקש המקובל להתעלות במעלות השלמות הרוחנית, להשיב את נשמתו אל שורשה העליון האלוהי, לדבוק באלוהות ואף להיכלל בתוכה. הקבלה מבחינה בין בחינתו הנעלמת של האל, שאין לאף יצור נברא יכולת להשיג בה השגות ("אין סוף"), לבין בחינתה של האלוהות המתגלה, מכונה לרוב בשם עשר הספירות, שהן הבחינות שבהן מאציל האל את פעולותיו, ודרכן הוא ברא את העולם ומנהיג אותו. 

הספירות השאלה מרכזית בקבלה היא האם הספירות משקפות את עצמות האלוהות או שהן רק כלים בידו. הספירות מראשיתן לאחריתן נקראות לרוב בכינויים אחידים והם:

הקבלה מרבה לתאר את עולם הספירות, ומבררת את ייחודה, מעמדה ותפקידה של כל ספירה בהשתלשלות ההאצלה האלוהית. הספירות שונות זו מזו, ויש בהן כאלה המנוגדות אחת לרעותה. חלוקה יסודית בספירות נקראת ימין, שמאל ואמצע, או בהתאמה על פי הנהגתן: חסד, דין ורחמים. מערכת הספירות שרויה במתיחות של כוחות מנוגדים, והמקובל מבקש לפשר בין כוחות אלו, כלומר להביאם לקו האמצע, ובכך להשכין הרמוניה בינם. בכך מתאפשרת השפעה של תולדות חיוביות וחיות לעולם. פעולה זו נקראת ייחוד הקב"ה והשכינה, כלומר ייחוד קו החסד מצד ימין, המזוהה עם הזכר, עם קו הדין מצד שמאל, המזוהה עם הנקבה. פעולה זו מתאפשרת באמצעות קיום המצוות והתפילות, או באמצעות שימוש בשמות הקודש בכוונה הראויה.

הקבלה התאוסופית והקבלה האקסטטית] הקבלה נחלקת לשני זרמים עיקריים: האחד קבלה תאוסופית-תאורגית, והשני קבלה אקסטטית. הקבלה התאוסופית-תאורגית עוסקת בעיקר בלימוד מהות האלוהות (האין-סוף) ועשר הספירות, וההנחה כי מעשי האדם עשויים להשפיע על האלוהות. נציגיהם הבולטים של זרם זה הם ספר הזוהר ותורת האר"י. הקבלה האקסטטית עוסקת בהיבט החווייתי של הקבלה, תוך שימוש בטכניקות מעשיות, ושואפת על ידי כך להגיע לאקסטזהרוחנית, ששיאה הוא דבקות באל והארה רוחנית, כמו הנבואה. נציגו הבולט של זרם זה הוא ר' אברהם אבולעפיה, שאמנם לא דחה את קבלת הספירות, אך טען שהיא נחותה מהקבלה הנבואית. החסידות מיזגה שני זרמים אלו לכדי מקשה אחת.

יסודות מיסטיים-מאגיים וקבלה מעשית] על פי רוב נוטה היהדות לדחות מקרבה יסודות מיתיים, אולם יסודות קרובים לכך מצאו את מקומם בלבה של תורת הסוד והקבלה – בראשם תפיסת הפילורמה, שלפיה בתוך שלמות האל ישנו ריבוי של כוחות שונים זה מזה. תפיסה זו מקבילה לתורת הספירות בקבלה, אולם שלא כמו בפילורמה הגנוסטית, שבה נמצאים הכוחות השונים שבאלוהות במאבק זה בזה ולעתים נתפסים כטובים או רעים, תפיסה זו נעדרת כליל מתורת הספירות.

יסוד נוסף הוא היסוד המאגי. להבדיל מהתאורגיה, שבה פועל המקובל בעולמות העליונים ומבקש להיטיב עם האלוהות, הפעולה המאגית מבקשת לפעול בעליונים ולהיטיב עם האדם. תחום זה של פעילות מאגית מתוחם בענף הקבלה המעשית. העוסקים בקבלה המעשית יוצאים מנקודת הנחה שלפיה העולם נברא ומונהג על ידי שמותיו של האל, והם מבקשים לשנות את סדרי הבריאה לטובתם באמצעות שימוש בשמות אלו. זאת על ידיהגיית שמות הקודש בפה או בכוח המחשבה, או על ידי יצירת קמעות שבהם שמותיו של האל (או צירופים אחרים של לשון הקודש) מועלים על הכתב.

ספרות ההלכה מתירה את השימוש בקמיעות לרפואה, ולעומתה ספרות הקבלה מרבה להזהיר, להרחיק ולסייג את השימוש בקבלה מעשית. זאת משום שעל פי דברי המקובלים לעוסק בקבלה המעשית נחוצה טהרהמטומאת מת, שאותה ניתן להסיר אך ורק באמצעות אפר פרה אדומה שמאז חורבן בית המקדש אינו נמצא ברשותנו. אזהרות אלה עומדות לכאורה בסתירה לשימוש שנעשה לאורך הדורות בקבלה מעשית ובקמעות. יישוב לסתירה זו מביא הרב יצחק כדורי: הוא מבדיל בין השימוש בשמות הקודש כדרך למציאת חן בעיני האל בעת התפילה, באופן שבו אין צורך להיטהר מטומאת מת, לבין השימוש הטכני בשמות קודש כדי לבקש מהכוחות האלוהיים לבצע את רצונו של המקובל[דרוש מקור

פעולה מאגית מפורסמת באגדה היהודית הייתה יצירתו כביכול של הגולם, שעל פי המסורת יצר המהר"ל מפראג באמצעות שימוש באותיות הקודש. גם הגר"א, לדברי תלמידו ר' חיים מוולוז'ין, התחיל ביצירת גולם, אולם הפסיק לאחר שראה אות משמים. מקור לזאת נמצא אף בדברי הגמרא על מספר אמוראים שיצרו אף הם אדם‏[1].

התפתחות היסטורית ראשיתה של הקבלה במחקר הקבלה מקובל לחלק בין תורות הסוד שקדמו לקבלה ובין הקבלה עצמה, או הקבלה העיונית, שהיא תורת הסוד היהודית, שהחלה להתפרסם בשלהי המאה ה-12 ובראשית המאה ה-13 בפרובאנס ובצפון ספרד ונמשכת עד ימינו. לפי חלוקה זו, תורת הסוד של חסידות אשכנז, וכן תורות הסוד הקדומות מתקופת הגאונים או חז"ל, אינן חלק מהקבלה. המקובלים עצמם אינם מכירים בחלוקה זו, והם מכנים בשם "קבלה" את תורת הסוד היהודית לכל תקופותיה.

תורת הסוד הקדומה] כאמור, לפי ההבחנה הרווחת במחקר, הקבלה אינה כוללת את תורת הסוד הקדומה, אך היא יונקת ממנה. המחקר מזהה שרידים מתורת הסוד הקדומה בכתבים מתקופת הגאונים, ועוד קודם לכן כבר בספרות מתקופת חז"ל (כגון בתלמוד הבבלי, בפרק ב' של מסכת חגיגה). קיים ויכוח במחקר מה היחס בין רמזים אלה מתקופת חז"ל לבין גופי סוד הבאים לידי ביטוי בספרות הרווחת בתקופת הגאונים והמכונה "ספרות ההיכלות והמרכבה". ויכוח נוסף הוא לגבי זמן כתיבת ספרות הסוד שרווחה בתקופת הגאונים. ישנה התלבטות, למשל, לגבי "ספר יצירה": האם להקדים את זמן חיבורו עד ימי בית שני, או שמא לאחר אותו – יש אומרים עד לתקופת המצאת הניקוד (אולי בסביבות המאה ה-6 לספירה), שכן ניקוד כלל לא נזכר בספר.

בתקופת התלמוד כונתה תורת הסוד "סתרי תורה", "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה", על פי התיאור ביחזקאל, פרק א' ופרק י'. התלמוד מספר על כמה חכמים שחקרו בתורת הסוד ואף ביצירה מעשית (כשפים)‏[2]. בשל השפעתה והסגולות המיוחסות לה בעיני חוג המיסטיקנים תורת הסוד הוגבלה ללימוד רק לאחר תקופת הכשרה, אחרי גיל מסוים ורק לחתך מצטיין של הלומדים, בנוסף על הגבלות על צורת לימודה (שלא בפומבי: מרב לתלמיד יחיד, ושלא ביחידות); בתלמוד אף מוזכרים חכמים שהסתייגו באופן גורף מלימוד תורת הסוד. בימי חז"ל, בין המאה השנייה לחמישית‏[3], הופיעו חיבורי ספרות ההיכלות והמרכבה.

החל מהמאה ה-8, בתקופת הגאונים, החל תהליך של שקיעת תורת הסוד יחד עם ספרות האגדה, ודחיקת המוטיבים הלא-רציונליים ביהדות. מגמה זו התעוררה עם חשיפתה של המסורת היהודית לפילוסופיה היוונית, בתיווכה של הפילוסופיה הערבית. זרז נוסף להתחזקות מגמה זו היה הפולמוס עם הקראים. החיבור הבולט מתקופה זו הוא חיבורו של רב סעדיה גאון, "אמונות ודעות", שבו טרח להציג באופן נרחב את משנתו הרציונלית. בדרכו של רס"ג הלכו גאונים אחרים דוגמת שרירא גאון, שמואל בן חפני ורבנו חננאל. אולם, השיא במגמה הרציונלית שייך לרמב"ם, בפרט בספרו מורה נבוכים.

תורת הקבלה ספר הבהיר, הספר הראשון של הקבלה, הופיע בפרובאנס בשנת 1180 בקירוב. הספר יוחס לחכמי המשנה, ושימש יסוד למשנת המקובלים הראשונים. הוא מכיל בתוכו רעיונות ודרשות מספרות ההיכלות והמרכבה, ובין מקורותיו יצירות מתקופה זאת. הבולטת שבהן היא "ספר היצירה" – חיבור המתאר את תהליך בריאת העולם והנהגתו על ידי האל.

בשלהי המאה ה-12 הופיעו בפרובאנס מספר חיבורים קבליים קצרים וסביבם התפתח חוג של מקובלים, בהם ר' יצחק סגי נהור, ר' אברהם בן יצחק, הראב"ד ור' יעקב הנזיר.

הזיקה לתנועת חסידות אשכנז באותו הזמן בקירוב הגיעה לשיאה, באופן בלתי תלוי, תורת הסוד של חסידות אשכנז. על אף השוני הברור בין תורת הסוד של חסידות אשכנז לזו של ראשוני המקובלים, ישנם קווי דמיון רבים בין השתיים. הדמיון נמצא הן בתופעה החברתית של היווצרות חוגים שעסקו בתורת הסוד, והן בקווים הרעיוניים של שמירת התורה המיסטית בסוד, וכן בתפיסתה כיצירה קדומה שהגיעה מן המזרח, במאבק נגד הפילוסופיה, בהסתמכות על ספרות המיסטיקה העברית הקדומה (ובראשה ספר היצירה וספר שיעור קומה), ובמרכזיותם של שמות האל בהגות המיסטית. יסוד משותף לשתי התנועות הוא הגרעין של תפיסות המקבילות לנאופלאטוניות, ובהן התפיסה המציירת את המציאות כהשתלשלות רוחנית מן האלוהות, כמדרגות של אור. "אור אינסוף", "אור הגדול", או "השכל העליון", הוא האל, והתמעטות האור בהדרגה, התמעטות שמאפשרת יצירת תחומים רוחניים המשתלשלים זה מזה וניתנים להבחנה. לדעת אחדים מן החוקרים, תפיסה זו השתלבה בקבלה והתמזגה גם עם תפיסות גנוסטיות קדומות.

התפשטות הקבלה וספר הזוהר

כריכת ההוצאה הראשונה של ספר הזוהר,מנטובה, 1558

עד מהרה התפשטה תורת הקבלה מפרובאנס למרכזים אחרים כמו בורגוס וטולדו שבקסטיליה (כיום חלק מספרד). להתפשטות זו תרם תהליך של חדירת ספרות ממרכז אחד למשנהו וחילופי אינטלקטואלים. אחד מהם הוא רבי יצחק סגי נהור, שבראשית המאה ה-13 עבר לגירונה ולימד שם את מסורת הקבלה שהתפתחה קודם לכן בפרובאנס. בגירונה התפתח חוג קבלי חשוב שמילא תפקיד מרכזי בגיבוש מחשבת הקבלה בספרד ובהתפתחות ספרותה. לחוג זה משתייכים ר' יהודה בן יקר (רבו של הרמב"ן), רבי עזריאל ועזרא מגירונה (שהיו תלמידיו של הראב"ד ורבותיו של הרמב"ן לקבלה), רבי יעקב בר ששת והרמב"ן. בשל היותו של הרמב"ן ראש רבני ספרד, קיבלה הקבלה תהודה רחבה ולגיטימציה. מקובל נוסף שתרם להתפשטות הקבלה הוא רבי אברהם אבולעפיה, שבשל שיטתו הייחודית (הקבלה הנבואית) נדחה בספרד והחל לפעול באיטליה. פעילות זו תרמה לקביעת איטליה כאחד המרכזים החשובים של הקבלה, הן הנבואית והן התאוסופית-תאורגית. המקובל התאוסופי-תאורגי הראשון באיטליה הוא רבי מנחם רקאנטי. מרכז נוסף שהתפתח הוא המרכז בביזנטיון.

תורת הסוד והקבלה נקלטה בחוגים רבים כיסוד משלים לתורת הנגלה, ויסודות קבליים מובהקים החלו להופיע בספרות פרשנות המקרא, המוסר וההלכה.

 ערך מורחב – ספר הזוהר החל משנת 1280 החלו להופיע הגיליונות הראשונים של החיבור המרכזי בספרות הקבלה, הוא ספר הזוהר. המחקר האקדמי מייחס את חיבורו לרבי משה די ליאון, וזמן חיבורו נע בין השנים 1280 עד למותו של המחבר בשנת 1305. לעומת זאת, המסורת האורתודוקסית הרווחת מייחסת את חיבור הספר לרבי שמעון בר יוחאי,תנא מהמאה ה-2, וחוג תלמידיו. הספר לא קנה לו בתחילה פרסום והכרה אלא אצל בעלי הקבלה. ההתקדשות של ספר הזוהר וההשפעה הרחבה שלו צברה תאוצה עקב הטראומה של גירוש ספרד. תורת הקבלה נתנה מקום נרחב לכיסופי הגאולה של העם הכואב את משבר הגירוש. הקבלה וספר הזוהר יצאו מתחומי הכת המסוגרת של בעלי הקבלה אל המוני בית ישראל.

דחיפה נוספת להפצתו ולקדושתו של ספר הזוהר הייתה במאה ה-16, עם הדפסתו (לראשונה במנטובה). השפעה זו הגיעה לשיאה בקבלת צפת, ובפרט בקבלת האר"י, שרבים מהרעיונות המיסטיים החדשים שבה נתלו על דרך הפרשנות בספר הזוהר. הזוהר הפך למקור הראשי של תורת הסוד, וקנה לו מקום קאנוני לצד התנ"ך והתלמוד. עם זאת, במשך הדורות מראשית הופעתו של הספר ועד תקופת ההשכלה, היו שהתנגדו לו מסיבות שונות, והפולמוס סביב הספר נמשך עד לימינו.

במהלך המאה ה-15 התמעט החידוש בתורת הקבלה, אך בשנת 1492 התחוללה תמורה עמוקה בתורת הקבלה בשל גירוש ספרד, ומרכז הכובד שלה עבר לעירצפת.

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים